השהייה בניתוק חבל הטבור דקות של חסד
מאז ומעולם
השהייה לפני ניתוק חבל הטבור היתה מקובלת בהיסטוריה של המיילדות מאז ומעולם.
בתרבויות רבות, כמו גם בקרב כל בעלי החיים היונקים, היה זה אך טבעי להשאיר את התינוק מחובר לחבל הטבור. ההשהיה נעה בין דקות ספורות, כשמפסיקות הפעימות בחבל הטבור באופן טבעי ועד לכמה שעות, (בלידת לוטוס= השליה נשארת מחוברת לתינוק לימים ספורים).
ברוב בתי החולים כיום מנתקים את חבל הטבור פחות מדקה אחרי שנולד התינוק. ההנחה הרווחת היא שזה מאפשר להפחית את הדימום של האם לאחר הלידה.
המיילדת מהדקת את חבל הטבור בדרך כלל בשני מקומות, קרוב לטבור של התינוק ואז במרחק גדול יותר לאורך חבל הטבור, אז מתבצע חיתוך החבל בין שני האטבים באמצע.
התזמון של הפעולה הזו היה נושא שנוי במחלוקת מזה שנים, כיום יש המייחסים לפעולה התערבות שלא לצורך והקזת דם מיותרת
מה ניתן להרוויח בדקה
כיום, קיימות ראיות מוצקות שטוענות כי החיתוך נעשה מהר מדי לאחר הלידה.
מחקרים חדשים הראו שניתוק חבל הטבור לאחר השהייה של דקה או יותר, מאפשר לדם לעבור מהשליה לתינוק, מה שמשפר את מאגרי הברזל ורמת ההמוגלובין שלו.
השהייה של אפילו 30 שניות בין הלידה והחיתוך יכולה לתת תוצאה של 20-40מל'/1קג' של דם ותאי גזע בעלי ערך רב שעוברים לתינוק מהשליה.
תינוקות שנבדקו לאחר השהייה בחיתוך חבל הטבור, אובחנו כבעלי ערכי המוגלובין גבוהים יותר בטווח של 24-48 שעות לאחר הלידה. שלושה חדשים עד חצי שנה לאחר הלידה נמצא שלא היו מצבים של חוסר בברזל, בהשוואה לתינוקות שנותקו באופן מיידי.
עוד נאמר, כי ההשהיה בניתוק, לא הגבירה סיכון של איבוד דם או ירידה ברמת ההמוגלובין אצל האמהות.
ארגון הבריאות העולמי המליץ על חיתוך חבל הטבור לאחר דקה עד 3 דקות. בטענה שזה משפר את מצב הברזל אצל התינוקות ועוזר לחיזוק פעולת הריאות. יש להוציא מהכלל מקרים מיוחדים כגון צורך מיידי בהחיאה, שאיפת מיקוניום, שבהם יהיה צורך בניתוק מיידי.
קיימות הוכחות חזקות ליתרון ההשהייה אצל תינוקות שנולדו טרם עת, ואלו שנולדו לאמהות עם חוסר ברזל.
המחקרים לא התייחסו לילודים בניתוח קיסרי. בניתוח קיסרי, קיימות השערות בנוגע ליתרונות נוספים, נוירולוגיים, אך אלו טרם נבדקו לעומק.
המחקר החדש הראה גם 2% עליה בצהבת בקרב תינוקות שקיבלו השהיה בהשוואה לאלו שנותקו באופן מיידי. הסיכון זעיר, אך מצריך מעקב. מעבר לכך, נראה שאין כל נזק שיכול להיות משויך לניתוק מושהה.
לקריאה נוספת
לשנות סדרי עולם
ניקח לצורך השראה, את נוהג החתך האפיזיוטומי, שנעשה בעבר בקלות והינף יד ואילו כיום התערבות שכזו נבחנת בקפידה ובאופן שקול יותר.
תהליך דומה עובר היום הנוהג הקשור לחיתוך חבל הטבור. נושא זה עדיין לא זוכה למלוא תשומת הלב בקרב צוותי הליווי בתי החולים אך מחקרים רבים מתחילים להפנות את תשומת לב הקהילה הרפואית לחשיבות ההשהיה.
מה שבעבר נראה כמו גחמה שעלולה אפילו להזיק לתינוק היום מוכח כבעל ערך רב.
מה אומר הלב?
בואו נניח לרגע בצד את כל המאמרים, המחקרים וחובות ההוכחה.
נכון שאנחנו משתדלים לתת ללידה להתרחש באופן טבעי,
לכבד את הזמן, לכבד את התהליך ולהמתין בסבלנות ללידת השליה?
ומה אז?
חותכים. מנתקים.
ואני שואלת- למה למהר?
אולי אך טבעי יהיה לקחת עוד מספר נשימות עמוקות,
להרגע,
להתרגל
להתבונן
לחבק
ורק אז לנתק?
השליה משופעת בערכים תזונתיים והורמונים שיכולים להיות משמעותיים מאד לתהליך ההחלמה גם לאחר הלידה, כמו גם לבריאות התינוק- לקריאה נוספת.
מאמרים מחקרים וסרטים בנושא
בחינה מקרית של 39 תינוקות לאחר לידה ניתוק מיידי לעומת השהייה של 60-90 שניות, ובחינה של חימצון בזרם הדם והרקמה המוחית. התוצאות בבדיקת זרם הדם היו זהות בין שתי הקבוצות לעומת זאת חימצון מוגבר ניכר היה בקבוצה שהניתוק הושהה בבדיקה של 4 ו24 שעות לאחר הלידה.
476 תינוקות שנבחרו באופן רנדומלי, הניתוק הושהה למשך 2 דקות, היו במעקב במשך 6 חודשים. התינוקות שנותקו מחבל הטבור לאחר השהייה הראו ערכים גבוהים יותר של MCV (נפח כדוריות דם אדומות), יותר פריטין (חלבון בדם האוגר ברזל), וערכים גבוהים יותר של ברזל בגוף. התוצאות היו משמעותיות אף יותר אצל תינוקות לאמהות עם חוסר ברזל.
Late vs Early Clamping of the Umbilical Cord in Full-term Neonates
Effect of timing of umbilical cord clamping of term infants on maternal and neonatal outcomes
Effect of timing of umbilical cord clamping on iron status in Mexican infants: a randomised controlled trial.
שווה צפיה
Researchers Say Umbilical Cords Being Cut too Early
Penny Simkin on Delayed Cord Clamping
Umbilical Cord Compression - Maternal Fetal Circulation Medical 3D Animation
